"וישבות ביום השביעי מכל מלאכתו" (בראשית ב, ב) ומפרש רבי שמעון (רש"י עה"פ) "בשר ודם שאינו יודע עתיו ורגעיו... אבל הקדוש ברוך הוא שיודע עתיו ורגעיו, נכנס בו כחוט השערה ונראה כאילו כלה בו ביום". מלשון הפסוק "וישבות ביום השביעי" נראה שהשביתה החלה בשבת, ולא קודם השבת. ועל כן מפרש רבי שמעון השביתה החלה בדיוק בתחילת השבת, אבל בעיני המביט מן הצד, שלא יכול לדייק ולהבדיל מה הרגע בו מסתיים היום השישי ומתי נכנסת השבת, נראה בעיניו כאילו השביתה היתה לאחר תחילת היום השביעי.
היממה מתחילה מהלילה ואח"כ בא היום, לדוגמא היממה השביעית בשבוע מתחילה בליל שבת ומסתיים עם צאת היום השביעי. כפי שנאמר בבריאת העולם "ויהי ערב ויהי בוקר יום..." - כשיש ערב (לילה) ובוקר (יום) נעשה יום שלם.
השאלה החשובה היא, מתי מתחיל הלילה של היום החדש? המעבר מיום ללילה הוא שלבי ונמשך זמן מה, בהתאם לעונות השנה והמיקום על פני כדור הארץ, אם כן מהו הרגע המדויק בו מתחיל היום החדש?
כמובן הקב"ה 'יכול' לכוין בדיוק לרגע זה, ובהגיע הרגע בו נכנס היום השביעי, שובת הוא ממלאכתו.
מכיון שאנו מצווים גם כן לשבות ביום השביעי "זכור את יום השבת לקדשו, כי ששת ימים עשה ה'... וביום השביעי שבת...". אסורה לנו עשיית מלאכה החל מהרגע בו נכנסת השבת, הבעיה היא שנו לא יכולים לכוין לאותו רגע.
נקודה נוספת, ישנה מצווה (מהתורה) להוסיף מחול על הקודש, ועל כן עלינו להקדים את כניסת שבת (ולאחר את צאת השבת) בכמה דקות קודם זמנה, השאלה היא: מאיזה רגע יש למנות את ההוספה, ומתי החיוב לשבות הוא מצד דיני שבת, ולא מצד תוספת שבת?
לא נכנסתי כאן לבאר את השיטות השונות בהלכה, מאמר זה הוא על פי שיטת בעל 'שולחן ערוך הרב' בפסקי הסידור.
לאחר צאת שלושה כוכבים בינוניים, זמן זה הוא בוודאי לילה, קודם שקיעת החמה וודאי יום, המועד המסופק האם הוא לילה או יום נקרא 'בין השמשות', והוא מתחיל לאחר שקיעת החמה ומסתיים בצאת ג' כוכבים בינוניים.
מכיון שאיסור מלאכה בשבת הוא איסור תורה, יש להחמיר ולנהוג בזמן בין השמשות כיום ולילה, בכניסת שבת זמן זה יחשב כבתוך השבת (חלק מהלילה), ולגבי צאת השבת זמן זה יחשב כיום. כעת נותר לבאר בפרוטרוט מתי בדיוק הוא זמן 'בין השמשות'?
זמן בין השמשות הוא החל משקיעת החמה (כשיטת ר' יהודה בגמרא), לפי שיטת בעל 'שולחן ערוך הרב' ישנם שני שקיעות, השקיעה הנראית - שקיעה זו היא כאשר השמש אינה נראית יותר מהמקומות הגבוהים (ראשי אילנות, או בתים גבוהים) באיזור (בשונה מהשיטות האחרות שזמן השקיעה הוא כאשר השמש אינה נראית באופק בגובה הרגיל). השקיעה הנוספת היא, השקיעה האמיתית בערך 4 דקות אחר שהשמש לא נראית יותר במקומות הגבוהים, ואז (בשקיעה ההאמיתית) מתחיל בין השמשות.
מכיון שיש להוסיף מחול על הקודש, לכן צריך להדליק נרות ולהכניס את השבת לפני השקיעה הנראית, ואז תוספת שבת הוא הזמן שבין השקיעה הנראית לשקיעה האמיתית.
כיום נקבע המנהג בקהילות ישראל, להדליק את הנרות שמונה עשרה דקות קודם השקיעה, וכך להכניס את השבת מוקדם. בקהילות אחדות נהוג לקבל את השבת עוד קודם, ובירושלים נהוג לערוך את כניסת השבת 40 דקות לפני השקיעה.
